המשנה במסכת בבא קמא (עט:) אומרת "לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת". רש"י מבאר שטעם האיסור לגדל כלב הוא "מפני שנושך ומנבח ומפלת האשה מיראתו".
וכן פסק השו"ע (חו"מ ת"ט,ג') " אסור לגדל כלב רע, אלא אם כן הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם."
הסמ"ע (ס"ק ה') הבין שרש"י סובר שיש ב' טעמים לאסור, הן מצד שיכול לנשוך, והן מצד שנובח ויכול לגרום לאישה להפיל את ולדה מחמת הפחד, אלא שאם הכלב קשור הרי זה מועיל לשני הטעמים: א. כיוון שאינו יכול לנשוך. ב. אין העוברים ושבים פוחדים מנביחותיו הואיל ורואים שהוא קשור.
לפי זה יוצא שבמקרה שאדם מגדל כלב בחצירו, וכאשר אדם עובר בסמיכות לחצר הכלב קופץ על הגדר ונובח ומבהיל את העוברים והשבים, יש בדבר איסור. ואם יניח שלט בולט על הכניסה לחצירו שיש כלב בחצר, והעוברים ושבים יהיו מודעים שיש כלב בחצר זו, כתבו המשנה הלכות (ח"ה,רצ"ז) והעטרת פז (ח"א,ג', חו"מ, ח') שיש להקל בדבר כשהשלט מונח במקום בולט, ובתנאי שהכלב קשור גם בשלשלת, כיוון שאי אפשר שלא יפתח לפעמים הדלת ויצא הכלב לחוץ. ואם הוא קשור בשלשלת או נמצא במקום מגודר בפני עצמו ואין חשש שיצא, וכן שלא יזיק את האורחים הבאים לבית שנכנסים דרך החצר, אז מותר.
עם זאת, אומרת הגמרא במסכת שבת (ס"ג,א') "אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו, שנאמר 'למס מרעהו חסד', שכן בלשון יונית קורין לכלב למס, רב נחמן בר יצחק אמר אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר 'ויראת שדי יעזוב'".
ומבאר רש"י שמונע חסד על ידי שמונע מעניים לבוא לפתח ביתו. ומשמע מרש"י שהבעיה רק מחמת עניים, ואם כן במקום שלא באים עניים לבתים אלא הולכים לאסוף עניים בבית הכנסת וכדומה, אין טעם זה. אך המאירי כתב שהטעם הוא "שהרי הוא גורם שלא ליכנס אדם לביתו מחשש ההיזק המצוי להם ונמצא מונע חסד מתוך ביתו." ומשמע שדין זה בכל אדם, שרוצה לבוא ולבקר חבירו, או לדוגמא שכנה שחסר לה משהו ורוצה ללוות כמה מצרכים, ולא תעשה את זה מחמת פחד מהכלב. והמהרש"א מבאר שדין זה הוא בכל כלב אף בכלב שאינו רע, כיוון שמי שרוצה להיכנס לבית אינו יודע אם זה כלב רע או לא ונמנע לבוא לביתו של אותו אדם. ומה שאומרת הגמרא שפורק ממנו יראת שמים מבאר המהרש"א שמדובר על אדם שסומך על כלבו שישמור על ביתו במקום לסמוך על המזוזה הנמצאת על פתחו, ולכן יש כאן פריקת יראת שמים, ולפי זה בכלב שאינו עומד לשמירה, או במקום שיש היזק מצוי וצריך אדם לשמור על עצמו, לא יהיה בדבר פריקת יראת שמים.
האם איסור גידול כלב הוא בכל כלב או רק בכלב רע:
במשנה (לעיל) מובא שהאיסור הוא 'לגדל כלב', אך בבריתא אומר ר' נתן שאסור לגדל 'כלב רע בתוך ביתו כי יש בכך איסור של "לא תשים דמים בביתך".
התוס' יום טוב כתב שמהמשנה משמע שהאיסור בכל סוג כלב, אלא שהטור והשו"ע פסקו שהאיסור הוא דווקא בכלב רע, ושנראה שפסקו כן על פי דברי ר' נתן. אך כלב שאינו כלב רע כגון כלבים כופרים יהיה מותר לגדל כמבואר בגמרא (ב"ק פ:). והביא רש"י (שם פ.) שני פרושים בדבר, הראשון שכלבים כופריים הכוונה כלבים קטנים ננסים, ושיש מפרשים כלבים גדולים שצדים בהם חיות ואינם מזיקים לבני אדם. וכן כתב המהרש"ל שכלב שאינו רע מותר לגדלו. והכוונה כלב שלא נושך ושגם אין דרכו לנבוח על מי שאינו מכירו, וידוע לכל שכלב זה אינו מזיק, אך אם הוא נובח על מי שאינו מכירו הרי הוא בכלל כלב רע אעפ"י שאינו נושך, כפי הסיפור המובא בגמרא על אשה שנבח עליה כלב, ואמר לה בעל הכלב שאין לה מה לחשוש כי עקרו את ניביו של הכלב, וענתה לו האשה שדבריו כבר לא יועילו לה, הואיל והיא כבר הפילה את וולדה מחמת הפחד של נביחות הכלב. וכן פסק שבט הלוי (ח"ז, ר"ה אות ז').
גם בשלחן ערוך לגאון רבינו זלמן (חו"מ,שמירת גוף ונפש,ג') כתב שכלב אפילו שאינו נושך אלא רק נובח נקרא כלב רע, וכל המגדלו עובר בארור, ורק אם קשור בשלשלת ברזל שאין בני אדם פוחדים ממנו, מותר. וכלב שאינו רע שאינו נושך ולא נובח מותר לגדלו בכל מקום ואין צריך לקושרו.
אך הרמב"ם (נזק"מ ה',ט') כתב שאסור לגדל כלב אלא אם כן קשור בשלשלת, ופשט דבריו שכל כלב אסור לגדל אם אינו קשור בשלשלת. וכן הבין דבריו ר' כלפון משה הכהן בשו"ת שואל ונשאל (ח"א, חו"מ, ל"ב), והעלה שם שכל כלב שנושך או נובח נקרא כלב רע (כדברי המהרש"ל והסמ"ע).
היעב"ץ (שאילת יעבץ ח"א, י"ז) כתב לאסור לגדל אף כלבים קטנים (כופריים) שאפילו בהם מצויה הסכנה כמו שאירע כמה פעמים, וכל סכנתא אזלינן לחומרא ,אעפ"י שבגמרא מובאת שיטה שמותר לגדל כלבים כופריים, כתב היעב"ץ שזוהי דעת יחיד שאין הלכה כמותו, ואפילו לפי השיטה שמתירה, אין להתיר רק כלב אחד כדי לשמור ביתו.
וכן החלקת יואב (או"ח, ל"ד) כתב שמי יודע לומר האם כלב זה נחשב כלב רע או לא, ועוד הוסיף "העיקר שאין זה רגש יהדות האמיתית להוליך עמו כלבים, רק האנשים השחצנים עושין כן".
וכן הוסיף העטרת פז שראוי להמנע כלל מגידול כלב כשהוא לשם נוי ושעשוע וללא צורך של ממש, שעל כעין זה דרשו במדרש קהלת (פ"ו פי"א) על הפסוק "כי יש דברים הרבה מרבים הבל" שהוא על המגדל בע"ח לנוי ושעשוע וכיוצא בזה
גידול כלב בעיר ספר:
הגמרא אומרת שמותר לגדל כלב בעיר הסמוכה לספר, מדין שמירה, וצריך הכלב להיות קשור ביום, ובלילה שאין אנשים מצויים מותר לשחרר אותו כדי שישמור מפני האוייבים. הדרכ"מ כתב בשם השלטי גיבורים שכאשר גרים בין הגויים מותר לשחרר את הכלב אף ביום כדי לשמור ושכן נוהג העולם, אך אם הוא כלב שלא רק נובח ומבהיל, אלא גם יכול להזיק לסתם בני אדם אם משחררים אותו ביום, אסור לגדלו אלא אם כן קשור בשלשלאות אף בספר (שואל ונשאל, ועטרת פז בביאור דברי הרמ"א).
המהרש"ל חלק על הרמ"א וכתב שביום אסור לשחרר כלב אף אם גר בין הגויים ממש, שדין הגר בין הגויים לא חמור מעיר ספר, ועוד שאין להתיר חשש פיקוח נפש שיפגע הכלב בעוברים ושבים, בשביל הצלת ממון, ודווקא בלילה שאין עוברים ושבים התירו חז"ל לשחררו.
העטרת פז כתב שהיום שאף בלילה מצויים אנשים ברחובות (בגלל שהיום יש תאורה גם בשעות הלילה) אין להתיר לשחרר כלבים בלילה אף בערי הספר, אלא אם כן זה במקום שאין שם עוברים ושבים ואין חשש שיזיק את תושבי המקום, כגון שהכלב יהיה מונח בין שני גדרות וכדומה. אך אדם שגר בספר ויש לו כלב בחצירו, שהתבאר לעיל שהוא צריך להיות קשור בשלשלת גם בחצר או מונח במקום מגודר בפני עצמו, מכל מקום בלילה רשאי לשחררו בתוך החצר כדי שישמור מפני זרים.
סיכום הדברים:
יש איסור לגדל כלב רע, וכלב רע נקרא בין כלב שנושך ובין כלב שרק נובח ויכול להפחיד את העוברים ושבים, וכל המגדלו עובר בארור.
אך אם קושר את הכלב בשלשלת ברזל שניכרת לעוברים ושבים הדבר מותר, ואם מגדלו בחצרו צריך לשים שלט בולט על החצר כדי שהעוברים והשבים לא יבהלו מנביחותיו, ובנוסף יקשור אותו בחצרו כדי שלא ימנע מאורחים להיכנס לביתו, ושלא יקפוץ על הגדר ויבהיל את העוברים והשבים.
יש אומרים שהאיסור לגדל כלב זה דווקא בכלב רע, שאז הותר רק כשהוא קשור וכן נראה דעת השלחן ערוך. וכן פסק המהרש"ל שכלבים קטנים שאינם מזיקים וגם אינם נובחים על אנשים שאינם מוכרים להם, מותר לגדלם, וכן דעת הגר"ז.
אך יש אוסרים לגדל כל כלב אלא אם כן הוא קשור, וכן יש מי שהבין בדעת הרמב"ם, וכן פסק היעב"ץ לדינא לאסור לגדל אף כלבים קטנים שגם בכלבים כאלו אירע כמה פעמים היזק.
לדינא נקטו האחרונים להקל לגדל כלב קטן שאינו מזיק, אך כתבו האחרונים שראוי מאוד להימנע גם מזה, שאין זה דרך עם ישראל.
בעיר הסמוכה לגבול אומרים חז"ל שמותר לגדל כלב שמירה, ולקושרו ביום ולשחררו בלילה כדי שישמור, אך כתבו אחרוני זמננו שהיום שיש עוברים ושבים ברחובות גם בלילה, אין לשחררו ברשות הרבים, ומכל מקום יכול לשחררו בחצרו כדי למנוע מגנבים ומחבלים להיכנס. וכן במקומות שלא עוברים בהם אנשים יהיה מותר בספר לשחרר את הכלבים כגון מחוץ לגדר הישוב וכדומה.
