הלכות מזוזה/ ר' יהודה בן-חיים
האם יש לקבוע את המזוזה כשהיא זקופה או באלכסון?
פסק השולחן ערוך (יו"ד רפ"ט, ו'): "צריכה (-המזוזה) להיות זקופה, אורכה לאורך מזוזת הפתח". לעומת זאת, הביא הרמ"א (שם) שראוי לנהוג כמדקדקים להניח אותה בשיפוע ובאלכסון, כדי לצאת גם ידי חובת החולקים (וכפי שיתבאר), וסיים "וכן נהגו במדינות אלו".
ויש להבין את שורש המחלוקת, ואת פשר "הפשרה" שמציע הרמ"א.
הנה בגמרא במסכת מנחות (דף לג ע"א) מבואר, שיש אופן של קביעת מזוזה שפסול (שנקרא בגמרא "דעבידא כסיכתא"), ויש אופן שיוצאים בו ידי חובה (שנקרא "דעבידא כאיסתוירא").
ובלשון הגמרא: "אמר רב יהודה אמר רב: עשאה כמין נגר פסולה. איני, והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: כולהו מזוזתא דבי רבי כמין נגר הוו עבידן… לא קשיא, הא דעבידא כסיכתא הא דעבידא כאיסתוירא". ע"כ.
ונחלקו הראשונים בביאור דברי הגמרא:
רש"י פירש ש"עבידא כסיכתא" (שפסולה) היינו שהמזוזה שוכבת, ואילו "עבידא כאיסתוירא" (שכשרה) היינו כשהמזוזה זקופה.
לעומת זאת רבינו תם פירש להפך, שמזוזה זקופה פסולה ומזוזה שוכבת כשרה (ובתוספות ובמרדכי על הסוגיא מבוארים הצדדים לכל שיטה).
סיבת הפסול, כל אחד לפי שיטתו, היא מחמת שהמזוזה אינה מונחת בדרך של כבוד (וכפי שמתבאר מדברי הנימוקי יוסף והתוספות על הסוגיא).
והנה התוספות (ד"ה "הא דעבידא") הקשו, שמדברי הגמרא שאמרה שהמזוזות של בית רבי היו עשויות כנגר (היינו "כאיסתוירא") – משמע שרק בביתו של רבי נהגו כך, ואילו שאר העולם קבעו את מזוזותיהם באופן שונה (והלוא גם הם יצאו ידי חובה), וצריך להבין אם כן מהו האופן הנוסף שבו ניתן לקבוע מזוזה?
וביארו התוספות (וכן מבואר ברא"ש), שישנן שלוש או ארבע אפשרויות לקביעת מזוזה:
א) אופן קביעה פסול – כאשר המזוזה שוכבת (לפי פירוש רש"י, או זקופה לפי רבינו תם).
ב) אופן קביעה כשר – כאשר המזוזה זקופה (לפי פירוש רש"י, או שוכבת לפי רבינו תם). וכפי שנהגו שאר העולם בזמנו של רבי יהודה הנשיא (וכמובן יצאו ידי חובה).
ג-ד) אופן קביעה כשר נוסף, וכפי שנהגו בבית רבי – שהמזוזה מונחת בשיפוע, באלכסון.
ובאופן נוסף: צורת קביעת המזוזה בבית רבי הייתה כמין האות נו"ן (מחצה שוכבת ומחצה זקופה!)
והנה, בעניין האופן האחרון (כמין נו"ן) יש לציין, שאמנם אין אנו רגילים בימינו לקבוע מזוזות באופן זה, אך יש לדעת שכך פירשו את הגמרא כמה ראשונים, וביניהם הבה"ג, רש"י בפירושו השני ועוד, והרא"ש אף מעיד שהמהר"ם מרוטנבורג נהג כך בפועל. ומה שכיום לא נהגו כך, אולי זהו מחמת קושיית הר"י (המובאת במרדכי): "דבמזוזה אי אפשר חציו זקוף וחציו שכוב".
להלכה, נפסק בשולחן ערוך כפירוש רש"י (הראשון),וכפירוש הרמב"ם וראשונים נוספים, שהמזוזה צריכה להיות זקופה אורכה לאורך מזוזת הפתח. וכתב הבית יוסף שכן נהגו. וכן פסקו הילקוט יוסף, הבן איש חי ועוד.
אמנם, הדרכי משה (שם, אות א') הביא בשם כמה ראשונים, שיש לקבוע את המזוזה באלכסון, כדי לקיים גם את שיטת רבינו תם. כך פסק גם ברמ"א וכך נהגו כיום האשכנזים.(והעידו כמה פוסקים שכן גם מנהג רבים מיוצאי מרוקו. ולעומת זאת, הגר"א פסק בזה כשיטת השולחן ערוך).
אלא שנשאר לנו להבין את פשר ה"פשרה", שכן לכאורה קשה מה פשרה היא זו לקובעה באלכסון? שהרי אולי אינו יוצא בזה ידי חובה לא לפי שיטת רש"י (שצריך לקובעה בעמידה), ולא לפי שיטת רבינו תם (שצריך לקובעה בשכיבה)! וכפי שהקשה בשו"ת מנחת אלעזר (א', ל"ו, ומובא בספר חובת הדר פרק ט', הערה כ').
אלא שבאמת יש להבין את דברי הרמ"א באופן שונה (וכפי שהתבאר בפתחי מזוזות ס"ק נ"ז, ע"פ חמדת דניאל וחובת הדר):
אין מדובר כאן ב"פשרה" (שעל ידי קביעתה באלכסון יוצא גם לשיטת רש"י וגם לשיטת רבינו תם, מחמת שנקראת מעט בעמידה ומעט בשכיבה), אלא שכל המחלוקת היא איננה כיצד לקובעה בדווקא, אלא אדרבה, המחלוקת היא כיצד לא לקובעה! (דהיינו כיצד להינצל מדין "עשאה כמין נגר", שפסולה). שלשיטת רש"י אין לקובעה כשהיא שוכבת, ולרבינו תם אין לקובעה כשהיא זקופה. אמור מעתה, כל שאינה לא בדרך זקיפה ולא בדרך שכיבה – הרי שכשרה היא לכל הדיעות.
ונמצא שעל ידי הקביעה באלכסון מרוויחים גם את שיטת רבינו תם (מלבד מה שיוצאים גם לפי שיטת רש"י), ולכן ראוי לנהוג כך לפי שיטת הרמ"א, כדי לצאת ידי חובת כל השיטות. ומה שהשולחן ערוך לא פסק כן, יש לומר, שזהו או מחמת שלא קיבל הסבר זה (ונמצא שישנו חשש שאינו יוצא ידי חובה, אף לדעת רש"י), או מחמת שהכרעת הפוסקים והמנהג היא הקובעת, ואין חובה לחשוש תמיד לכל השיטות.
לקראת סיום חשוב לציין, שהרמ"א כתב בסוף דבריו, שכאשר קובעים את המזוזה באלכסון, יש לקובעה באופן"שיהא ראש המזוזה דהיינו 'שמע' לצד פנים, ושיטה אחרונה (-השורה האחרונה, דהיינו רגלי המזוזה) לצד חוץ", ולא להיפך (ופסק כן על פי הירושלמי, לפי שיטת רבינו תם). וכן מבואר באחרונים שיש לנהוג למעשה.
לסיום, ניתן בס"ד למצוא רמז בפסוקים לשיטת השולחן ערוך, מסמיכות המילים הכתובות במזוזה: "ובקומך – וכתבתם", והיינו שקביעת כתב המזוזה תהא כדוגמת "ובקומך" – במעומד, באופן זקוף, כאדם שמזדקף בבוקר משנתו. כמובא בחז"ל: "סמוכין מן התורה מניין? שנאמר: סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר"…
ואילו לשיטת הרמ"א יש לדרוש את המילים: "ובשכבך ובקומך – וכתבתם", והיינו שקביעת כתב המזוזה תהא באלכסון, גם כדוגמת "ובשכבך", וגם כדוגמת "ובקומך" – באופן ממוצע. או כדוגמת אדם שקם משנתו או הולך לישון – שמשנה את מצבו מקימה לשכיבה וההיפך, שמטה את גופו בצורת אלכסון. ומקרא נדרש לפניו ('ובקומך') ולפני פניו ('ובשכבך').
(ואמנם מצינו שרבי סובר שמקרא נדרש לפניו ולפני פניו, במסכת שבת דף ל"ב ע"ב בפירוש רבינו חננאל. ואכן כך גם היו קבועות מזוזות ביתו של רבי, כדברי התוספות המובאים לעיל. ורמז לדבר בפסוק: "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט" – שמזוזותיו של רבי יהודה הנשיא היו שונות משאר אחיו בני ישראל בכך שהיו באלכסון – שהיטה את מזוזותיו.
וניתן לדרוש, שנהג כן כדי להקים את סוכת דוד הנופלת ולסמוך את כנסת ישראל, שגם בשעה שתצא לגלות ותהא במצב של נפילה ושינה – יאיר בה תוכן המזוזה, שהנפילה לא תהיה מוחלטת. בבחינת "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים", וכדוגמת דוד המלך ע"ה זקינו שסמכן ברוח קודשו (כדאיתא בברכות ד' ע"ב).
שבת שלום ומבורך!
