הריטב"א כתב שאין בין התקיעה לשברים אלא שזה קול מפוסק וזה קול ישר, כלומר – שברים הם תקיעה מפוסקת. אלא שהרמב"ן לא סבר כך, ובדרשתו הגדולה לראש השנה הוא מביא שהתקיעה והשברים חלוקים לא רק באורך הקול אלא גם באופיו. תקיעה צריכה להישמע כקול אדם המרים את קולו בשיר, ושברים צריכים להישמע כקולות של אדם נאנח, כלומר לא רק קצרים אלא גם שבורים.

למעשה, חלוקים המנהגים. יוצאי גרמניה ופולין וכן חלק מן הספרדים עושים שברים ישרים, ואילו יוצאי ליטא וחלק מן הספרדים עושים שברים שבורים. אך כל זה לכתחילה בלבד, ויוצאים ידי חובה בכל הדרכים.