צריך לסמוך את הקידוש לסעודה, ולכן לכתחילה יזדרז וייטול ידיים מיד אחרי הקידוש. אם קידש ואכל רק לאחר זמן מרובה, אף אם אכל במקום שבו קידש – לא יצא ידי חובת הקידוש וחייב לחזור ולקדש, אלא אם כן בשעת הקידוש הייתה דעתו לאכול מיד והוכרח להתעכב מחמת אונס, או לחילופין אם התעכב מחמת צורכי הסעודה.

נחלקו האחרונים מהו שיעור "זמן מרובה" המחייב קידוש נוסף. יש שכתבו שהשיעור הוא שבעים ושתיים דקות (ילקוט יוסף) ויש שנקטו שכל הפסק שיש בו היסח הדעת מהסעודה מחייב קידוש נוסף (הרב קרליץ וכן נראה במשנה ברורה). לעומת זאת, ישנם אחרונים הסוברים שאם לא הסיח דעתו לגמרי מהקידוש, גם בשיעור זמן ארוך יותר משבעים ושתים דקות, לא יחזור לקדש (בן איש חי).