מן הדין יש לשמוע בראש השנה שלושים קולות. ואף על פי שמן התורה די בתשעה קולות, שהם שלוש פעמים תקיעה, תרועה ותקיעה, נסתפקו חכמים אם התרועה המוזכרת בתורה היא "גינוחי גנח", שזה הקול המכונה בימינו שברים; "ילולי יליל", שזה הקול המכונה בימינו תרועה; או שמא שניהם יחד. לכן, כדי לצאת ידי חובה דאורייתא בוודאות, אנחנו תוקעים תשעה קולות שבהם התרועה נעשית בדרך של "גינוחי גנח" (שברים), עוד תשעה קולות שבהם התרועה נעשית בדרך של "ילולי יליל" (תרועה), ועוד שנים עשר קולות שבהם התרועה נעשית בדרך של שברים ותרועה יחד, וסך כל התקיעות האלו מגיע לשלושים קולות. מחר, נראה שלפי המנהג מוסיפים למניין זה.