למדנו בהלכה הקודמת שנהגו האשכנזים להעמיד מקריא שתפקידו לעזור לבעל התוקע בסדר התקיעות. על התוקע להקפיד לא להתחיל לתקוע לפני שהמקריא גומר את ההקראה, כיוון שגם הוא צריך לשמוע את התקיעה במלואה. בדיעבד, אם התוקע התחיל לתקוע לפני סוף ההקראה, המקריא יצא ידי חובה, מכיוון שקול השופר נשמע גם בעודו מדבר, אך לכתחילה אין לעשות כן.

על המקריא העומד על יד בעל התוקע לשים לב שהתוקע תוקע כראוי ואינו מקצר באורך התקיעה. גם בעדות הספרדים, שלא נהגו להעמיד מקריא, יש להעמיד ליד התוקע אדם שתפקידו לפקח על התקיעה, שכן אם קיצר התוקע מן האורך הראוי בתקיעה או האריך בשברים – יש לחזור ולתקוע בשנית.