לימדונו חכמינו שהאומר על חפץ ידוע שהוא נותנו או מוכרו להקדש, נקנה הדבר להקדש מיד באמירתו, כמו שהוא נקנה להדיוט במסירה. זה הכלל הנקרא "אמירה לגבוה כמסירה להדיוט".

יש מהפוסקים שאומרים שגם כלפי בית הכנסת נאמרה ההלכה שאמירה לגבוה חשובה כמסירה להדיוט; ולשיטתם גם הקדשת חפץ לבית הכנסת חשובה כמקח וממכר. לכן, אם מתכוון אדם להקדיש חפץ מסוים לבית הכנסת בשבת, נכון שיקדים ויקדיש אותו בינו לבין עצמו לפני השבת. אז יהיה מותר להביא אותו לבית הכנסת בשבת.