תיקנו חכמים להדליק נרות חנוכה במשך שמונה ימים החל מיום כ"ה בכסלו, זכר לנס פך השמן ולניצחון בית חשמונאי על מלכות יוון. וכתב הרמב"ם: "מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה חֲבִיבָה הִיא עַד מְאֹד, וְצָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בָּהּ כְּדֵי לְהוֹדִיעַ הַנֵּס וּלְהוֹסִיף בְּשֶׁבַח הָאֵ-ל וְהוֹדָיָה לוֹ עַל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָנוּ".

נהגו לאכול מאכלי גבינה בחנוכה, זכר ליהודית, בתו של יוחנן כהן גדול, שהאכילה את ראש הצוררים בגבינה כדי להרדימו בשכרותו, וכשנרדם חתכה את ראשו. וכן נהגו לאכול מאכלים מטוגנים בשמן, זכר לנס שנעשה בשמן המנורה.