ראוי לאחֵר את תפילת ערבית במוצאי שבת כדי להראות שהשבת חביבה עלינו, וכן נהוג לזמר מזמורי תהילים לפני תפילת ערבית כדי ללוות את השבת בשירות ותשבחות. וכתב הרמ"א שהמנהג להאריך באמירת "והוא רחום" ולאמרו בניגון, כדי להוסיף מהחול על הקודש.

כתב השולחן ערוך שמי שאנוס וחייב לצאת לדרך מיד, בצאת השבת, ולא יוכל להתפלל ולהבדיל בדרך, יכול להקדים להתפלל ערבית ולהבדיל על כוס יין החל מפלג המנחה. אך למעשה כתב המשנה ברורה שאין לנהוג כן, כי אנשים עלולים לטעות ולחשוב שמותר להם לעשות מלאכה אחר ההבדלה גם במצב כזה, ויבואו מזה לידי מכשול של חילול שבת. ויש שכתבו שאונן שנפטר אחד מקרוביו ועדיין לא נקבר, יתפלל ויבדיל לפני צאת השבת, כי אחר צאת השבת לא יוכל להבדיל, שהרי אונן פטור מן המצוות (ילקוט יוסף).