כתב בעל העיטור, שבמקום צורך-מצווה מותר לבקש מנוכרי לעשות גם דבר האסור מהתורה, ועל פי זה התפשט המנהג להקל ולבקש מנוכרי גם דברים שאיסורם מן התורה. אלא שדעת בעל העיטור היא דעת יחיד, והפוסקים ברובם המוחלט לא הסכימו איתו. לכן אין להקל ולבקש מנוכרי לעשות עבורנו דברים האסורים מהתורה, מלבד במצבי קיצון ועל פי הוראת חכם, כגון במקרה שנקרע העירוב וצריך לתקנו כדי שלא ייכשלו רבים באיסור הוצאה.