משה רבנו תיקן לישראל שיקראו בתורה מדי שבת וכן בימי שני וחמישי. חובה זו היא חובת הציבור, ולכן יחיד שהפסיד את קריאת התורה אינו חייב להשלים את שמיעת הפרשה, אך נכון להדר ולהשתדל לשמוע את קריאת התורה במניין אחר.

ציבור שלא היה לו ספר תורה בשחרית, לדעת המשנה ברורה יכול להשלים את קריאת התורה במשך כל היום. במקרה זה אם החסירו את הקריאה בשני וחמישי יכולים לקרוא בתורה במנחה ואם החסירו קריאה של שבת יקראו את הפרשה לפני מנחה עם שבעה עולים, יאמרו אשרי ובא לציון ויקראו שנית שלושה עולים בפרשה הבאה. לעומת זאת דעת החיד"א שאין לקרוא בתורה בזמן מנחה, וציבור שלא קרא בתורה בשבת ישלים את הפרשה בשבת הבאה וכך פסק בילקוט יוסף.