הרב מביא גמרא בזבחים וגמרא בפסחים שבהם לומדת הגמרא שקורבן תמיד של שחר קודם לכל הקורבנות, אך נשאלת השאלה מדוע כל גמרא לומדת דין הנ"ל מפסוק אחר.התוספות מתרצים שיש צורך בלימוד שקורבן התמיד קודם לקורבנות המוספים ויש צורך בלימוד נוסף שקורבן התמיד קודם לנדרים ונדבות וע"כ נצרכים הם שני הפסוקים. בתירוץ נוסף סוברים התוספות שיש כאן שני דינים: דין הקדמה שחיטת קורבן התמיד לשאר הקורבנות ודין הקדמה בהקטרה בקורבן התמיד על קורבנות האחרים. וכל דין נלמד מפסוק אחר. הרב חוקר בדין קדימת התמיד, האם זה דין בקורבן התמיד מצד הכבוד שצריך שיהיה לקורבן התמיד ולכן הוא הקורבן הפותח והמסיים? או שמא זה דין בקורבנות אחרים דהיינו שיש שיש דין שלפניהם ואחריהם של הקורבנות צריך שיוקרב קורבן התמיד. הרב תולה חקירה זו במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן האם דין זה נמנה בתרי"ג מצוות כאשר מי שלא מונה מצווה זו בתרי"ג מצוות מסתבר יותר שזאת משום שהוא רואה בדין הקדמת התמיד פרט במצוות הקרבת קורבן התמיד. האם דין הקדמת התמיד הוא רק לכתחילה וע"כ בדיעבד הקורבנות כשרים או אולי דין זה הוא לעיכובא והקורבנות שהקריבו לפניו פסולים? הרב מביא שיש סתירה בשאלה בין הגמרא במנחות לגמרא בפסחים. התוספות ביומא מתרץ שהגמרא שאומרת שדין קדימת התמיד הוא לכתחילה דיברה מדאורייתא ואילו הגמרא שאומרת שדין זה הוא לעיכובא זה רק מדרבנן. אך הריטב"א מחלק בין דין קדימה בשחיטה שהוא רק לכתחילה ואילו דין קדימה בהקטר התמיד הוא לעיכובא. הרב מחבר תירוץ זה לתוספות שאמר שדין קדימה בשחיטה ובהקטרה הם דינים הנלמדים מפסוקים שונים. ומחלק בין דין שהוא בגברא בסדר ההקרבה בקורבנות השונים שמסתבר שדין זה הוא לא מעכב משום שהוא עוסק ביחסים שבין הקורבנות השונים ואילו הדין הנלמד מהפסוק השני מדבר על העלאה מעל המזבח וזה דין במזבח שצריך שההקרבה הראשונה והאחרונה בו ומסתבר שהעלאת הקורבנות לפני קורבן התמיד יהא פסול גם בדיעבד. אלא שהרב סובר שלא ניתן להישאר בעמדה זו משום שאנו רואים מגמרות שונות שכשאין קורבן התמיד רשאים להקריב קורבנות אחרים ומשמע שדין ההקדמה הוא לא מעכב וע"כ אומר הרב שיש הבדל בין מקרה שיש קורבן התמיד ואז הקדמת הקרבת התמיד הוא מעכב לבין מקרה שאין את קורבן התמיד ואז אין דין ההקדמה מעכב.
